לוי נ' אקסטרים טכנולוגיות מידע בע"מ

החלטה

בפניי בקשתו של המבקש להוסיף את המשיב 2 (להלן – "הבנק") לכתב התביעה, וזאת לאחר, שבהתאם להסכמת הצדדים בדיון שהתקיים בפניי ביום 06.09.12, הוא נמחק מכתב התביעה.

בבקשתו, טוען המבקש, כי הסכים למחיקתו של הבנק משום שהסתמך על "הבטחה מפורשת שניתנה מפי ב"כ המשיבה 1... לפיה המשיבה 1 לוקחת על עצמה אחריות ובכוונתה להגיע לפשרה הוגנת עם המבקש" (סעיף 2 לבקשה).

דא עקא, שהמו"מ בינו לבין המשיבה 1 לא צלח משום שהמשיבות "חזרו בהן באופן חד צדדי מן ההסכמות..." (סעיף 5 לבקשה) ולפיכך, לא נותרה לו ברירה אלא לשוב ולדרוש את צירופו מחדש של הבנק.

מוסיף המבקש וטוען, כי בהתאם לתקנה 18(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, הוא רשאי בכל שלב משלבי הדיון להוסיף בעל דין שנוכחותו דרושה על מנת לאפשר לבית הדין לפסוק ולהכריע ביעילות ובשלמות בסוגיה שהובאה בפניו.

המשיבה 1 התנגדה לבקשה, תוך שהיא מציינת כי, הלכה למעשה, בקשת המבקש הינה בקשה לביטול החלטתו של בית הדין מיום 06.09.12, וכי המבקש מנוע מלהעלוטתה בשלב זה, בחלוף למעלה מארבעה חודשים לאחר שניתנה.

ממשיכה המשיבה 1 וטוענת כי העובדה שהמשא ומתן ביניהם לא הבשיל לכדי הסכם פשרה, אין בה כשלעצמה כדי להקים יריבות בין המבקש לבין הבנק, יריבות, שלשיטתה, מעולם לא היתה קיימת וכי בשעה שהמבקש, אשר היה בכל הזמנים הרלוונטיים מיוצג, הסכים למחיקת הבנק ולכניסה של הליך מו"מ, בוודאי היה עליו לצפות כי קיים סיכוי שהמו"מ לא יצלח, וכי ממפרוטוקול הדיון, בו הודיע המבקש על מחיקת הבנק, לא עולה כי המחיקה היתה מותנית בהצלחת המו"מ.

בהתאם להחלטתי מיום 15.04.13, הגיש גם הבנק את תגובתו לבקשה, ולמעשה סמך את נימוקי התנגדותו על נימוקים דומים לאלה שהעלתה המשיבה 1 ושב והדגיש בסעיף 3 לתגובה מדוע, גם במסלול של תקנה 18 לתקנות בית הדין, אין מקום לצרף את הבנק, כשהנימוק המרכזי הנו, כי מעולם לא התקיימו בינו לבין המבקש יחסי עובד-מעביד.

דיון והכרעה

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, נחה דעתי, כי דין הבקשה להתקבל, ואת טעמיי אפרט.

אקדים ואציין, כי טענתו של המבקש, לפיה מחיקת הבנק היתה מותנית בכך שהמו"מ בינו לבין המשיבה 1 יצליח, אינה מקובלת עלי, ואין לכך כל ביטוי בפרוטוקול הדיון. חזקה על המבקש, שלקח בחשבון את האפשרות שהמו"מ לא יצליח וכי הוא יידרש לנהל את ההליך מול הבנק.

לו אכן סבר המבקש כי יש לקשור בין הצלחת המו"מ לבין נחיצותו העניינית של הבנק בהליך, מן הראוי היה שישהה את בקשת המחיקה עד לאחר סיום המו"מ, בהצלחה. ולא היא.

לגופו של עניין, משהתביעה כנגד הבנק נמחקה ולא נדחתה, ברי כי פתוחה בפני המבקש הדרך לשוב ולצרף אותו להליך המשפטי.

באשר לרציונאל שבבסיס תקנה 18 לתקנות בית הדין, בהחלטתי מיום 02.09.12, שדחתה את בקשת הבנק לסילוק התובענה כנגדו על הסף, הבעתי כבר את דעתי, כי דרך המלך בהכרעת בסכסוכים הנה בירור המחלוקות בין הצדדים לגופו של עניין ועל כן, בדיקתו של בית הדין את שאלת היריבות בין הצדדים הנה בשלב מקדמי זה טכנית-פורמאלית וכי עיון בסעיף 2 לכתב התביעה מלמד, כי התובע עובר לכאורה את המשוכה הנדרשת.

דברים אלה נכונים גם בענייננו ועל כן, אין בידי לקבל, בשלב זה, את טענות הבנק בסעיף 3 לתגובתו.

אלא, שכאמור בהחלטתי הנ"ל, לא ירחק היום והתובע יידרש התובע להוכיח את עילת התביעה כנגד כל אחד מהמשיבים, וככל שיימצא כי תביעתו כנגד מי מהם לא היתה מוצדקת, יחויב הוא בהוצאות בהתאם.

סיכומו של דבר, איני רואה מניעה מבחינה משפטית לשוב ולצרף את הבנק להליך, אלא שכעת, משהבנק נדרש פעם נוספת לאותו הליך בדיוק, ובנסיבות שתוארו לעיל, מן הראוי כבר בשלב הזה כי המבקש יישא בהוצאותיו, וזאת משום שדחיתי את טיעוניו, לפיהם הסכמתו למחיקה היתה מותנית בהצלחתו של המו"מ עם המשיבה 1.

סיכומו של דבר, הנני מורה כדלקמן:

הבנק יצורף כנתבע נוסף לתובענה דנן ויגיש כתב הגנה מטעמו עד ליום 01.09.13.

המבקש יישא בהוצאותיו של הבנק בסך של 3,500 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, יישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.